<h1>שבלי הלקט הקצר דין רגל העוף שנשבר סימן כ"ג</h1>
<h2>דף נח:</h2>
מעשה היה בתרנגולת שהיה בולט ממקום צומת הגידין כמין אצבע, ואסרה הרב רבינו יב"ק, דדמי כאלו נחתך מן הארכובה ולמעלה. והרמ"ה חלק בדבר, ואמר, דווקא רגל טרפה, וכדאמרי' אבל ברגל טרפה, בגמרא קאמר לה רגל ולא אצבע. והריב"ק ב"ר מאיר ז"ל השיב בתשובותיו, כך דעתי נוטה דלא שייך למימר יתרת, אלא ביתר שהוא כיוצא בו, וניכרין דברי אמת. ומיישר מורי דברי הרמ"ה, דדווקא רגליה מן הארכובה ולמעלה טריפה, ולא מטעם טרפות אותו הרגל שהיה יוצא ממנו, דאפילו אם ניטל היתר, כבר זה שאינו יותר, מחובר אפילו יש בו נקב גדול, ולא מיטריף בהכי. [שבלי הלקט דין רגל העוף שנשבר סימן כ"ג]. מעשה היה בתרנגולת, שהיה בולט ממקום צומת הגידין כמין אצבע, ואסרה רבינו, דדמי כאילו נחתך מן הארכובה ולמעלה. ויש דעת דלא מיטרפו בהכי.
<h2>דף עו.</h2>
שלשה פרקים ברגל העוף, פרק התחתון, היא הארכובה שעליו כעין קשקשין אם נחתך בחציו או ברובו, העוף כשר, אבל אם נחתך בראש הפרק, מקום שנדבק פרק התחתון לאמצעי, או בראש האמצעי טרפה. לפי שבראש העצם נצמתין הגידים. ופרק שני ששם נצמתין הגידים, מחציו ולמטה כיון שנשבר העצם אעפ"י שאינו יוצא לחוץ, צריך לבדוק צומת הגידים ואין שם תורת טרפות, אבל אם נשבר מחציו ולמעלה כלפי הגוף, ובשר ועור חופין את רובו, האבר כלו אסור משום אבר מן החי, ושאר בשר העוף כשר. ופרק שלישי, אותו הרחב הדבוק לגוף, אם נשבר אותו עצם, ועור ובשר חופין את רובו, מותר העוף. וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו, לא שיפתח וירחיב את המכה, אלא ימתח את האבר לכמו שהיה בבריאותו, ויקריב השברים זה לזה כמו שהיו שלמים, ואז יעיין בעור ובשר, אם חופה את רובו כשר, ואם מיעוטו, טרפה. [שבלי הלקט דין רגל העוף שנשבר סימן כ"ג]. שלשה פרקין יש ברגל העוף. פרק התחתון, הוא הארכובא שעליו כעין קשקשים, אם נחתך בחציו או ברוב העוף כשר, אבל אם נחתך בראש הפרק מקום שנדבק פרק התחתון לאמצעי, או בראש האמצעי, טריפה, לפי שבראש העצם נצמתין הגידין. ופרק שני ששם נצמתין הגידין, מחציו ולמטה כיון שנשבר העצם, אעפ"י שאינו יוצא לחוץ צריך לבדוק צומת הגידין שיש שם תורת טרפות, אבל אם נשבר העצם מחציו ולמעלה כלפי הגוף, ובשר ועור חופין את רוב האבר, כל האבר אסור משום אבר מן החי, ושאר בשר העוף כשר. ופרק שלישי, אותו הרחב הדבק לגוף, אם נשבר אותו עצם, ועור ובשר חופין את רובו מותר העוף. וכיצד בודקין אם עור ובשר חופין את רובו, לא שיפתח וירחיב את המכה, אלא ימתח את האבר לכמות שהיה בבריאותו, ויקריב השברים זה לזה כמו שהיו שלמין, ואז יעיין בעור ובשר אם חופה את רובו כשר ואם מיעוטו טרפה.
<h2>דף עו:</h2>
ראשית תבואתך טובה. ששאלת, על תרנגולת שחוטה ונמצא שכבר היתה הירך שבורה במקום צומת הגידין, וכבר העלתה ארוכה, ונתרפאת היטב, שנדבקו השברים זה על גב זה וחיו יפה יפה, וגם העור עלה וכיסה מקום השבר. ועכשיו, אם נחוש לצומת הגידים פן ניתקו בזמן שנשברה הירך וצריך לבודקם אם הם כולם אם לאו, או אם נאמר, בחזקת קיימין הן, הואיל ועלתה ארוכה, ולא נבדקה. וגם עיינת בתוכה, שהיו בה בצים דקות כעדשה וכחרדל, ואמרת, אילו היתה טרפה לא היתה יולדת ומשבחת, לפי שהאשכול ושלל זה של בצים נתחוללו לאחר שנתרפאת, שהרי דקין הן. אין לחוש כלל שמא ניתקו הגידין, דאחזוקי איסורא לא מחזקינן, דאילו הוה איתא לקמן כד מיתברא כרעא מעילוי צומת הגידים, וקא נפיק גרמא ועור ובשר חופין את עוביו ורוב היקיפו, הוה אמרינן מדהא ריעותא חזינא בה אף ע"ג דלא מיטרפא בהא, נעיין נמי לצומת הגידין דילמא אינתקי, והכי נמי, אע"ג דלא נפיק גרמא לבר אלא מינכרא בידא דתביר מלגיו למשכא, אמרינן הואיל ואית ריעותא בהאי עצם, אע"ג דלא מיטרפא ביה, דהא לא נפיק לבר, אפילו הכי אמרינן נבדוק דילמא אינתיק צומת הגידין, דהא אית ריעותא קמן בעצם, נחזי נמי בצומת הגידין, אבל הכא אי אתי לקמן דכבר איתברא ואיתבריאת, שפיר איכא למימר מדלא חזינן השתא ריעותא לקמן בעצם, לא איצטריך לן לפשפושי למיבדק בתר צומת הגידין, דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ועוד לדעתי, אפילו אם נשבר העצם לפנים תוך הבשר ואינו יוצא כלל לחוץ, אינו צריך לבדוק אחר צומת הגידין, שהרי דרך העצם נוח להשבר לפי שהוא קשה, אבל העור והגיד שהוא דבר רך, אם לא בחוזק ובדוחק ובמתיחה אינו מתנתק, ועכשיו שאנו רואים שהעור לא נפסק שהוא עלול, כל שכן שהגידין לא נפסקו, שאינן נוחין להנתק. אבל הרב ר' מנחם הלוי מצריך לבדוק כשנשבר העצם ממש מבפנים אע"פ שאינו יוצא לחוץ כלל, אבל בתרנגולת זו כגון שלך, אינו מצריך לבדוק, הואיל ונדבקו שבריה, ואחד באחד ידובקו, שהרי העלתה ארוכה, ומדאידבוק, ברי לן דלא הוי תבירא בלא עור ובשר חופין את רובו, וכי תימא, עצם היה חפוי רובו, אבל מאן לימא לן דלא אינתיק חד מן הגידין, להא נמי ליכא למיחש, דהא חזינא דלא נתנוונא ואזלא, דהא אשכחתה דהעלתה ארוכה. ועוד, הא שיחלא דידיה מוכח דאי הויא טריפה בההיא שבירה לא הות טענא ביעי כחרדלא וכטלפוחין. וכי תימא הני ביעי הוו בה מקמיה הכי, ואינהו נמי אסירי כדאמר אמימר, הני ביעי הוו בה מקמי וכו', על כרחך מדקטיני כולי האי ודאי בתר הכי טענא להו, ועוד האי מעשים בכל יום, שנמצאו תרנגולות לאחר בשולן וקודם בשולן מדובקין שברי עצמותיהן, וליכא למיחש משום שבר פסול וכן שמעו וראו בימי רבותינו. [שבלי הלקט דין רגל העוף שנשבר סימן כ"ג]. שאלו על תרנגולת שחוטה, ונמצא שכבר היתה הירך שבורה במקום צומת הגידין וכבר העלתה ארוכה ונתרפאת היטב שנדבקו השברים זה על גב זה וחיו יפה יפה, וגם העור עלה וכיסה מקום השבר. עכשו, אם ניחוש לצומת הגידין פן ניתקו בזמן שנשברה הירך, וצריך לבודקם אם הם כולם אם לאו, או אם נאמר בחזקתן קיימין הם, הואיל שעלתה ארוכה ואין צריך בדיקה, וגם נמצא בתוך התרנגולת ביצים דקות בתוך הערמה כחרדל וכעדשה, ונאמר, אילו היתה טריפה לא היתה יולדת, ואשכול זה של ביצים נתחוללו לאחר שנתרפאת שהרי דקין הן. התשובה, כי אין לחוש כלל שמא ניתקו הגידים, דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן, כי אם היה בא לפנינו כשנשברה כרעא מעל צומת הגידין והיה יוצא העצם ועור ובשר חופין את עוביו ורוב היקפו, היינו אומרין, אחרי שריעותא אנו רואין, אע"ג דלא מיטרפא בהא, נעיין עוד לצומת הגידין שמא ניתקו, וגם אעפ"י שאינו יוצא העצם לחוץ אלא ניכר שנשבר, אמרינן הואיל ויש ריעותא בזה העצם אע"ג דלא מיטרפא ביה שהרי אינו יוצא לחוץ, היינו אומרים, ניבדוק שמא ניתק צומת הגידין שהרי יש ריעותא לפנינו בעצם. אבל הכא, אי אתי לקמן שכבר נשבר ונתרפא היטב, יש לומר מדלא חזינן השתא ריעותא לפנינו בעצם, אין צריך לנו לפשפש לבדוק אחר צומת הגידין, דאחזוקי באיסורא לא מחזקינן. ועוד, לדעתי אפילו נשבר העצם לפנים תוך הבשר ואינו יוצא כלל לחוץ, אינו צריך לבדוק אחר צומת הגידים, שהרי דרך העצם הוא נוח להישבר לפי שהוא קשה, אבל העור והגיד שהוא דבר רך, אם לא בחוזק ובדוחק ובמתיחה אינו מתנתק, ועכשיו שאנו רואים שהעור לא נפסק, כל שכן שהגידין לא נפסקו, שאינן נוחין להינתק. ועוד מוכח דאם זאת התרנגולת היתה טריפה בההיא שבירה לא היתה טוענת ביצים כחרדל. וכי תימא הני ביצים מקודם היו לה וגם הם אסורין, על כרחך מדקטיני כולי האי בתר הכי טענא להו. ועוד מעשים בכל יום שנמצאו תרנגולות לאחר בישולן וקודם בישולן מודבקין שברי עצמותיהן, וליכא למיחש משום שבר פיסול, וכן שמעו וראו בימי רבותינו.
תרנגולת שנשבר עצם הירך שלה, ולא היה סמוך לצומת הגידין, והובאה לפני רבי והתירה, הואיל ולא יצא העצם חוץ לבשרה, ואפילו יצא העצם. ובשר ועור חופין את רוב עוביו, כשר. אבל אם נשבר העצם סמוך לפרקו של עצם השוק, מקום שצומתין שם הגידין, צריך בדיקה שלא יהא מנותק אחד מהם, ויבדוק אם ימצאם שם כולם והם ששה עשר. נשבר העצם ויצא לחוץ, דווקא לחוץ הגוף, אבל אם נשבר העצם ונכנס לתוך חלל הגוף, אעפ"י שיצא מן הבשר לגמרי כשר, כיון דלא שליט בה אוירא הדרא בריא. כך שמעתי מהרב ר' אברהם ב"ר דוד זצ"ל וגם מחכמים אחרים. [שבלי הלקט דין רגל העוף שנשבר סימן כ"ג]. מעשה בתרנגולת שנשבר עצם הירך שלה ולא היה סמוך לצומת הגידין, והובאה לפני ר' והתירה, שלא יצא העצם חוץ לבשרה, אבל אם נשבר העצם סמוך לפרקו של עצם השוק, מקום שצומתין שם הגידין, צריך בדיקה שלא יהא מנותק אחד מהן, ויבדוק אם ימצאם שם כלם והם ששה עשר. מה שאמרנו נשבר העצם ויצא לחוץ, דווקא לחוץ הגוף, אבל אם נשבר העצם ונכנס לחלל הגוף אעפ"י שיצא מן הבשר לגמרי כשר, כיון דלא שליט ביה אוירא הדרא בריא. כך שמעתי מחכמים רבים.
